אהבה בריבוע: סיפור אמיתי על ניסויים זוגיים, תשוקה ובגידות בהסכמה

אפריל

"‏אז ככה אתה, סֶרֵז’נְקָה," חשבתי לעצמי בזמן שהבטתי בבחור בן כ־35 שישב מולי. הבחור היה לחוץ, מה שהוסיף לו כנות ואפילו, הייתי אומרת, משיכה. עיניו הירוקות-בהירות חיפשו מקום נוח להתמקד בו, והמקום הזה הפך לסירוגין לשפתיי או לחזה שלי. מעניין מה חשבו הלקוחות האחרים בבר כשראו אותנו...

– "ואני אותך… אותך… ככה דמיינתי… האמת, הקול שלך…"

– "מה עם הקול?"

– "הוא כזה… מהפנט."

– "באמת? אמרו לי שהוא נעים, אבל שמעתי ‘מהפנט’ – עוד לא."

אני – אישה כמעט בת חמישים, שעדיין לא איבדה לגמרי את היופי של פעם. אמא לשני ילדים בוגרים ואשתו של "ילד" בוגר אחד, שלפני זמן קצר כיבה חמישים ושלוש נרות על העוגה.
אה, ושמי – לנה.

– "נטשה כתבה לי שהם עם אלכסנדר גם נפגשו. הבעל שלך הופיע בדיוק בשמונה בערב."

– "הוא כזה," חייכתי, "מדויק כמו טיימר של מכונת כביסה. מה אתה חושב, הם ימצאו חן זה בעיני זה?"

סרגיי היסס. האוזניים הקטנות שלו, מחוברות לראש סימטרי ונאה, האדימו.

– "הייתי רוצה… שהם ימצאו."

כבר 25 שנה, חודש לפני יום ההולדת של בעלי, אני שואלת אותו מה הוא רוצה במתנה. הפעם הוא ביקש לילה של "אהבה חופשית". צחקתי. אבל אחרי זמן מה הבנתי שזו לא הייתה בדיחה. בצורה כזו או אחרת, סשה רמז על זה כבר בעבר. כנראה שבעלי המתחיל להזדקן רצה לבדוק את יכולותיו הגבריות.

פעם, כשהיינו יחד ברכב, וסשה העיר הערות על בנות ברחוב, לא התאפקתי:

– "סשה, בוא נדבר ברור. תגיד – מה אתה רוצה בדיוק?"

סשה כמעט עבר באור אדום, כנראה לא יודע מה לענות.

– "אתה רוצה לזיין קטינה כדי להרגיש שוב כמו סייח צעיר?" שאלתי בקול מבין. "אז קדימה! אין לי בעיה, רק שאני לא אדע על זה."

הוא סטה מהדרך, עצר את המנוע.

– "לנוס’קה, אני לא רוצה שום דבר ואף אחת – בלעדייך."

– "במשמעות של מה?"

– "מגרה אותי הרעיון של שלישייה – את ואני ועוד גבר. אבל את הרי…"

– "ממש לא," הנהנתי.

– "אז אני מציע… להחליף עם זוג אחר. ללילה אחד."

צחקתי.

– "אתה חושב שיש כאלה סוטים?"

סשה נעצב, כנראה מצפה לעוד "ממש לא".

– "למה סוטים? אנשים נורמליים. קראתי את הכרטיסים שלהם באתר."

אחר כך הוא הודה שכבר זמן מה הוא מסתובב באתר היכרויות "תמטי", מתכתב עם זוגות ומציג את עצמו כחלק מזוג. באותו רגע נהיה לי קצת רחמים עליו.

– "נו, אם אתה רוצה – בוא ננסה."

– "מה?! באמת?!"

– "כן. איך זה נקרא… ‘ננסה’. נשחק קצת. אתה חושב שמישהו יקפוץ עליי כמו פעם? חה."

– "לנוס’קה, את… את… כמו קוניאק משובח – יפה ומיוחדת!"

סשה סיפר שהוא הכיר ברשת את סרגיי ונטשה, שגם להם אין בעיה לבלות לילה מחוץ לחוקי הנישואים. שהם כבר תכננו "תרחיש", שבו שני הזוגות נפגשים בבתי מלון שונים ומנהלים שיחת וידאו ביניהם. לקחתי הפסקה, ואחר כך, בלחץ סשה, קראתי את ההתכתבות וראיתי תמונות. התברר שסרגיי הוא טייס משנה במטוסי עסקים – נראה מצוין, ונטשה היא מורה לחינוך גופני – גבוהה, חזה מרשים, ישבן של קנטאורית, ופנים של יאנה קלוצ’קובה. חשבתי לעצמי: "יאללה, סשוליה, לך על זה."

…וכך המשיך הסיפור עד שהגענו למפגש.

אפריל – המשך

…הבטתי במורת הספורט הווירטואלית הזו במבט בוחן – גבוהה, מטר שמונים, חזה במידה שלישית, ישבן של קנטאורית, ופנים שמזכירות את יאנה קלוצ’קובה. חשבתי: "יאללה, סשוליה, לך על זה." ודמיינתי אותה שורקת במשרוקית בזמן שסשה שלי עושה תנועות מונוטוניות עם האגן מעל חתיכת בשר קשיח, ואז מבקש ממנה רחמים, והיא – עם העיניים המורות שלה – רק מחייכת.

– "ואני מוצאת חן בעיניך?" לא התאפקתי וכיוונתי אליו שאלה פלרטטנית.

– "כן," פלט סרגיי בעיניים פעורות.

– "תזמין לי מאה גרם ויסקי אירי."

האמת, בדרך לפגישה לא חשבתי לרגע שאמצא את עצמי במיטה עם גבר לא מוכר – לא, אפילו לא מוכר חלקית. ההסכם היה שה"ניסוי" יכול להיפסק בכל רגע. אבל אחרי כוס ויסקי המוח התחיל לחשוב אחרת, ותוך חצי שעה כבר שכבתי מתחת לשמיכה קלה במיטת לוקס של חדר במלון, וצפיתי איך סרגיי מפשיט את חלוקו הלבן בגאווה, מציג את עשרים הסנטימטרים שלו.

– "וואו!" נפלט לי.

התגובה הספונטנית שלי עודדה את הטייס, והוא צלל מתחת לשמיכה. הסתובבתי על הצד ותפסתי ביד אחת את איברו הזקור.

– "סרגיי, נטשה שלך מפונקת. שלי – יהיה קטן יותר. אגב, אתה יודע מה הם עושים עכשיו?"

– "עכשיו נתקשר," סרגיי שלח יד לטלפון, נזהר לא להסתובב כדי שהחבר שלו יישאר ביד שלי. – "הלו, שלום!"

– "שלום!" נשמע קול בטלפון. "אנחנו עדיין יושבים. סשה מספר לי איך הם טסו כמשפחה לטורקיה. מצחיק!… או, אצלכם כבר התחילו התחרויות. התחממתם לפחות?"

נטשה התגלתה כבעלת קול לא נעים במיוחד, וזה עוד יותר הצחיק אותי. הבנתי שסשה מושך לה זמן כדי לא להיכנס לחדר.

– "מסרי ד"ש לבעלך!" אמרתי בקול חזק יותר. "יום הולדת שמח לו. שיתעודד!"

המורה לספורט צחקה צחוק גס. ואני הצמדתי את עצמי לסרגיי החדש והסכמתי לנשיקה. הוא הניח את הטלפון וחיבק אותי חזק. מיד הרגשתי שאני רוצה למלא את החללים הקסומים שמתחת לטבור שלי.

– "איפה הקונדום?" שאלתי בתקיפות.

סרגיי שלף את המוצר המפורסם מתחת לכרית.

– "תלבש!" פקדה תאוותי המחוממת בוויסקי. והיא – אותה תאווה – השכיבה אותי על הגב ופיסקה את רגליי.

ואז קרה הפור־סְמַז’ור: האיבר של סרגיי, בעת ההלבשה בלטקס, הצטמק לגודל של נקניקייה עייפה. כשראיתי את דאגתו, התחשק לי להאכיל אותו בדייסת סולת. הדימוי הזה של סיר חלב גולש גרם גם לחשק שלי לברוח כמו מים בכיור.

– "אל תדאג, סרג’," הפגנתי אנושיות, למרות שהייתי אדישה לגמרי גם לטייס וגם ל"מטוס הקרב" שלו.

– "רגע, רגע, הוא יתאושש," סרגיי הצמיד את שפתיו לשדי הימני, מה שדחה בשתי דקות את השיחה הצפויה לבעלי.

– "איך אתם, סרגיי? צריך עזרה ייעוצית-שיטתית מאשת מקצוע?"

שמעתי את הצפצוף של אזעקת רכב.

– "אנחנו כבר מסיימים, נוסע אלייך. הסתפקנו בקפה. אחכה ליד המלון, את יכולה לא למהר."

– "אני אוהבת אותך. מתארגנת ויוצאת."

סשה חיכה לי ברחוב. התחבקנו כאילו לא ראינו זה את זו שלוש מאות שנה. כמו זוג עכברים אוהבים שנפגשו מחדש אחרי ניסוי ארוך במעבדה נאצית.

– "נו, איך היה?" שאל בעלי היצירתי כבר באוטו.

באינטואיציה הבנתי שהיה רוצה לדמיין סצנה סוערת שלי עם גבר אחר.

– "אתה יותר טוב," שיחקתי את התמימה המאושרת.

סשה, שחשב שאני עוד חמה ממישהו אחר, סטה בפתאומיות מהדרך ועצר את הרכב מתחת לשיחי לילך. שם "נאנסתי" בלהט, והקולות שפרצו מגרוני התמזגו עם הלהיט With Or Without You של U2 ברדיו. תודה לבעלי ול־U2.

כשחזרנו הביתה, אחרי ששחררנו את המטפלת והשכבנו את הילדים, סשה עוד זמן רב לא הצליח להירגע. הוא לקח אותי שוב ושוב, מחזיק אותי חזק בזרועותיו כאילו פחד שאברח דרך החלון לקרלסון שעף בחוץ עם משהו מתנודד בין הרגליים.

מאי

ראיתי שסשה ממשיך להתכתב עם זוגות, וידעתי שיום אחד "הניסוי" יחזור על עצמו. מה שלי – בכלל לא התחשק.
אז ערב אחד, בבית בכפר, החלטתי להוציא לבעלי את החשק מהרפתקאות מיניות, ואמרתי:

– "סשה, אין בינינו סודות, נכון?"

– "נו… כבר כאילו אין."

פעם, על גל של אופוריה אחרי לידת הבן הבכור, הודינו זה לזו בחטאים אינטימיים מהעבר. אני אפילו סיפרתי על מחזר שנחשב אז "מכובד ומרשים", שנפגשתי איתו כמעט שבע שנים. אז סשה השתולל מכעס, אבל אחר כך, ביאלטה, "הפיל" איזו בחורה ונרגע. מאז לפעמים אנחנו מזכירים את זה בצחוק.

– "אני צריכה להגיד לך – לא נכנס לי הרעיון הזה של להיות עם זוג אחר. זה מרגיש מלאכותי, לא טבעי. אתה מבין? אני אוהבת כשזה קורה ספונטני, כשהגבר מסובב לי את הראש, ואני לא שמה לב איך אני מוצאת את עצמי במיטה איתו. ועוד, אני אוהבת לחשוב שאנחנו עושים משהו אסור; אוהבת להסתיר מהסובבים את הקפריזה הנשית הקטנה שלי…"

סשה נעצב.

– "אני לא רואה את עצמי בזה."

– "איך לא רואה?! אתה איתי. תמיד."

– "ראשון בתור?" הוא חייך בעצב.

– "תמיד ראשון! ואתה יודע שאין תור…"

– "יודע, בטח. אבל תגידי לי – לפחות – כשזה… כשאת…?"

פתאום עבר בי זרם קל של התרגשות. כנראה נדבקתי ממנו. כי כשהוצאתי מהחנות של המכנסיים שלו את החבר שלו – הוא כבר היה בשלב ההכנות הקרביות.

חשפתי את הראש ונגעתי בו עם קצה הלשון:

– "וצריך לבקש רשות? לפני שגבר אחר ישכיב אותי?"

החבר של סשה התקשח.

– "איך שאת רוצה," כמעט חרח בעלי האהוב, והרים אותי כדי להצמיד את שפתיו לשפתיי.

ידעתי שהוא עושה את זה כשהוא לא רוצה לגמור מהר, אבל אין לו כבר כוח להתאפק.

– "לנוס’קה, חשוב לי לדעת שאנחנו עושים את זה ביחד, ולא מסתתרים אחד מהשני."

– "הבנתי… להגיד לך לפני או אחרי?" בלעתי את הפיתיון האהוב והוספתי יד לעזרה.

התשובה הייתה סילון שנורה בלי רחמים היישר לפה.

אני לא יכולה להגיד שאני מתה על הטעם של זרע, אבל אני יודעת לשכנע את עצמי שזה מוצר בריא. וחוץ מזה – סשה אוהב כשהשחיינים הקטנים שלו צוללים עמוק לתוכי.

יולי

זה היה ב־5 ביולי. הלכתי ל"פריבטבנק" כדי להחליף כרטיס. כשהגיעה תורי והתכוונתי לשבת מול המנהל, הופיע לצידי – הוא. גבר גדול, קצת אחרי גיל ארבעים, מבט אינטליגנטי, זקן מטופח קצר, בגדים מסודרים, נעליים יקרות…

– "סליחה, אני ממש–ממש ממהר. אני עורך דין, את הלקוח שלי לוקחים עכשיו למעצר. אפשר? אני אהיה מהיר!"

נתתי לשרמנטי הזה לעבור לפניי. עוד שמתי לב שבדקתי אם יש לו טבעת נישואין – יש…

למחרת, כשעברתי ליד תחנת המשטרה, התנגשתי באדם שיצא בחיפזון מהבניין. "האדם" הזה היה שוב – הוא.

– "אוי, שוב אתה? סליחה, לא כואב לך? אני, כמו תמיד, ממהר – למרות שאין לאן. הלקוח חופשי. רוצה שאזמין אותך לתה?"

– "תודה. ולמה רק תה?" לא יודעת איזו מכשפה שבתוכי החליטה לעקוץ את הזר. "לעורכי דין מודרניים אין יכולת ליותר מזה?"

בקיצור, מצאתי את עצמי בג'יפ שלו. נסענו למסעדה אופנתית, וכשנפרדנו ליד הבית שלי, כבר ידעתי שזו לא הפגישה האחרונה.

כמעט כל יום טיילנו עם סרגיי (שוב השם הזה!) מחוץ לעיר. הסתובבנו, דיברנו. בערבים ישבנו בצ'טים. אחרי שבוע התחלנו להתנשק. שבוע אחרי זה – הוא התחיל ללטף אותי בזהירות בידיים. ואז, בפעם הראשונה, ליטפתי את הבליטה במכנסיו…

כל התקופה הזאת הטרידה אותי שאלה: האם צריך לספר לסשה? וכיוון שהייתי בטוחה שמשהו יקרה בינינו – מתי לספר? לפני או אחרי?

בסוף יולי המתח במשחקים שלנו היה כזה שסרגיי שחרר מהכלא את "הפילון" שלו. לא התנגדתי בכלל לתת לחיה להיכנס, אבל לא היה לו קונדום. "סליחה," אמרתי, "בלי קונדום אני לא שוכבת."

הוא כמעט בכה, המסכן. מתוך רחמים עשיתי לו את מה שבעלי קורא "מציצה קסומה".

בערב שוב עלו לי הספקות: לספר לסשה על ההרפתקה הזאת או לא?

לא סיפרתי.

וגם אחר כך לא סיפרתי, כשמצאתי בקופסה גדולה במכונית של סרגיי – מלא קונדומים…

ספטמבר

יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע. הרגשתי כמו בעננים – מספיקה הכול: לעבוד, לטפל בילדים, להיפגש עם חברים, לאהוב את בעלי ולשמח את המאהב. אבל ככל שהקשר הסודי נמשך והיה נעים יותר – כך הלכה וגברה בי מועקה פנימית.

פעם, במקרה, גיליתי שסרגיי וסשה חברים בפייסבוק. פחדתי לשאול את בעלי אם הם מכירים. אבל התחלתי לחפש הזדמנות להציץ בהתכתבות שלו.

ואז – אלוהים ישמור! – גיליתי שהם כבר חודשים מתכתבים בטלגרם. ועוד עליי: בהתחלה סשה נתן לו טיפים איך לעניין אותי, אחר כך – איך להביא אותי למיטה, ולבסוף – איך לספק לי עונג מיני…

שוק!

הפסקתי להיפגש עם סרגיי ולהיענות לשיחותיו. הלכתי קודרת, מהרהרת איך לפתוח בשיחה עם סשה; הוא, מצדו, כבעל למופת, היה קשוב ומסור.

– "לנוס’קה, את נראית עייפה. אולי תטוסי לשבוע לים?" שאל אותי יום אחד.

פה נשברתי:

– "לים?! מצאת לי איזה זיון חדש שידפוק אותי בחוף בלילה?!"

– "יקרה…"

– "אתה חושב שאני לא יודעת שאתה עם סרגיי…"

פרצתי בבכי וברחתי לחדר האמבטיה. כשחזרתי, סשה שאל:

– "לנה, אין בינינו סודות, נכון?"

– "סליחה…" פלטתי. "רציתי הרבה פעמים לספר לך…"

– "על מה סליחה? על זה שחיית חודשיים, מה שנקרא, מאושרת בריבוע? לא בלי העזרה שלי, את יודעת."

– "למה לך זה?" התייפחתי.

– "כי גם לי יש הרפתקה קטנה."

– "איזו?"

– "אני שוכב עם אשתו של סרגיי."

לא ידעתי איך להגיב. משום מה שאלתי:

– "היא רזה ממני?"

סשה צחק:

– "קצת יותר צעירה. לא ידוע כמה היא תשמין בעוד כמה שנים."

– "איך הכרתם?"

– "ככה. דרך האינטרנט."

– "אהה… עשיתם שלישיות?"

– "שלוש–ארבע פעמים… לרוב אני לבד עם אוליה. הם זוג נחמד…"

שוב פרצתי בבכי.

– "סרגיי ביקש למסור לך כרטיסים. בשבוע הבא הוא טס לקרואטיה. מזמין אותך."

– "ואשתו?"

– "האישה נשארת לנהל את העניינים. כמו שאני…"