באמצע שיעור משעמם במיוחד, עידו, סטודנט צעיר לכלכלה, לא הצליח להפסיק להביט במרצה שלו – ד"ר לירון. החצאית הצמודה שלה עלתה מעט כשהיא התיישבה על קצה השולחן, וחיוך מסתורי שיחק בזווית שפתיה כשהיא הבחינה במבטו.
אחרי השיעור היא ביקשה ממנו להישאר. הדלת נסגרה, האווירה השתנתה. לירון התקרבה אליו, קולה רך אך סמכותי: "אתה צריך שיעור פרטי... מאוד פרטי."
היא הניחה יד על כתפו, ואז על החזה שלו, מחליקה מטה לאט. עידו הרגיש את נשימתה החמה קרובה לאוזנו. הידיים שלה טיילו על גופו, ובכל נגיעה הוא איבד עוד קצת שליטה. היא הובילה אותו אל שולחן המרצה, דחפה אותו לשבת, והתכופפה בין רגליו, עיניה בוערות.
האולם הריק התמלא בקולות חדים של תשוקה, בזמן שהשיעור האמיתי – שיעור שאף סטודנט אחר לא יקבל – רק התחיל.
לירון החלה לפתוח את הרוכסן של מכנסיו באיטיות, כאילו רצתה להרגיש כל שנייה של הציפייה שלו. עידו עצר את נשימתו כשהיא שלפה אותו החוצה, מביטה בו מלמטה בעיניים רעבות.
היא ליקקה את שפתיה, ואז לקחה אותו עמוק לפיה, התנועה איטית ומדויקת, שפתיה חמות ומהדקות סביבו. עידו נאנק, ידיו מצאו את שיערה והידקו אותה אליו.
לירון התרוממה, החצאית שלה כבר מופשלת למעלה. בלי לומר מילה היא התיישבה עליו, חודרת לאט, גונחת כשהיא מרגישה אותו ממלא אותה. התנועות שלה היו איטיות בהתחלה, מתגרות, אבל מהר מאוד הפכו לפרועות, כל מכה גורמת לשניהם לגנוח חזק יותר.
היא התכופפה, שיניה נושכות בעדינות את צווארו, בזמן שידיו אוחזות במותניה ומדרבנות אותה להמשיך. הריח שלה, החום שלה, התחושה שהיא לגמרי שולטת בו – זה שיגע אותו.
כעבור רגע אחד מתוח, שניהם התפוצצו יחד, נשימות כבדות ממלאות את האולם הריק. לירון חייכה, ליטפה את פניו ואמרה בלחישה: "עכשיו אתה באמת תלמיד טוב."
